אדנית תבלינים ריחניים היא מתנה נפלאה – ירוקה, מתחדשת, מלאת טעם ומרעננת. המאמר הראשון בסדרה עסק ביתרונות של גידול תבלינים בבית, בעציצים המתאימים לגידול צמחי תבלין ובעונת השנה המועדפת לשם שתילה וצימוח יפה. במאמר הבא בסדרה עסקנו בשילובי צמחים מוצלחים, בטיפול הנדרש באדנית התבלינים ובהיכרות עם צמחי תבלין ותה שקל ומומלץ לגדל בבית – נענע ומרווה. במאמר הנוכחי נכיר עוד מספר צמחי תה נפוצים – לואיזה, לימונית וגרניום לימוני, שיהפכו את כוס התה שלכם לטעימה ובריאה, גם בחורף וגם בקיץ.

צמחי בית ועציץ שמהם ניתן להכין חליטת תה

לואיזה לימונית – שיח רב שנתי (כלומר, ניתן לגדלו וליהנות ממנו לאורך שנים ארוכות), שיכול להגיע לגובה של מעל מטר, בהתאם למקום גידולו. לעלים יש ריח לימוני משכר. מקורו של צמח הלואיזה בדרום אמריקה, ובארץ מגדלים אותו בגינות ובעציצים לשם היופי ולשימושים שונים, ובראשם חליטת העלים לתה. הלואיזה זקוקה לתנאי חום ולהשקייה מרובה, ומתאימה לגידול לצד הלימונית.

מה עושים עם לואיזה?

את עלי הלואיזה ניתן לחלוט טריים או לייבש ולחלוט במים רותחים, לשם הכנת כוס תה, מאחר והם שומרים על ריחם לאורך זמן רב. ברפואה העממית נחשבים עלי הלואיזה כמעוררים תאבון וכמסייעים לפעולה תקינה וסדירה של מערכת העיכול. חליטה מעלי הצמח נחשבת לבעלת השפעה מרגיעה, מסדירה שינה וכן מרגיעה כאבי גרון. בנוסף לחליטות, משמשים העלים להכנת תרכיזים, וכנותני טעם בקינוחים, גלידות, רטבים, ריבות וכדומה. ומה עוד? ניתן להוסיף קומץ עלי לואיזה למי אמבט הרחצה, לקבלת אפקט מרגיע ומרענן. במיצוי של העלים משתמשים גם כמרכיב בסבונים טבעיים.

לימונית ריחנית – הלימונית הריחנית היא למעשה מין עשב, ממשפחת הדגניים (משפחה שבן בניה ניתן למצוא את החיטה, שיבולת השועל והשעורה, למשל). היא קרויה גם "עשב לימון" (או "למון גראס"), ומקורה באזורים בעלי אקלים טרופי באסיה ובאפריקה. הלימונית היא צמח חזק, וזקוקה לאור רב, לחום ולהשקייה בתדירות גבוהה.

מה עושים עם לימונית?

במטבחי מזרח אסיה משתמשים בגבעולי הלימונית בתבשילים רבים – ממרקים ועד תבשילי ירקות, בשר ודגים. מן העלים הטריים או המיובשים מכינים חליטות תה ברפואה העממית נחשב הצמח לבעל איכויות מרגיעות – הן לשם הסדרת פעילות העיכול, והן לטובת שיכוך כאבים והקלה במקרים של קשיי שינה. לעשב הלימון מינים שונים – מהם מפיקים שמנים אתריים, ובהם שמן ציטרונלה. לשמן זה יש ריח עדין ונעים והוא משמש כמרחיק וכדוחה יתושים וכחומר מחטא.

גרניום לימוני – הגרניום הלימוני ידוע גם בשמות פלרגוניום חריף/ריחני או בקיצור – פלרגון. מקורו של הצמח באפריקה, ועליו הם בעלי ריח חזק ומיוחד. זהו צמח שקל יחסית לגדלו, וניתן להרבותו בקלות באמצעים ביתיים – על ידי הכנת ייחורים מענפי הצמח (אותם ניתן להשריש במים ולשתול מאוחר יותר באדמה, או לנסות לשתול מייד לאחר הגיזום). לגרניום הלימוני ישנה פריחה סגולה-ורודה עדינה וריחנית אף היא.

מה עושים עם גרניום לימוני?

גרניום לימוני משמש בישראל בעיקר כצמח תה ביתי – לשם הכנת כוס תה יש לחלוט מספר עלים במים רותחים (ניתן לשלב עם עלי נענע, מרווה ודומיהם), ואת החליטה ניתן לשתות חמה או קרה. את העלים ניתן לשלב בריבות ובסלטים, לשם תוספת ריח וטעם, וכן ניתן למעוך ולמולל מעט עלים כדי להרחיק חרקים. יוצאי צפון אפריקה מוסיפים את עלי הגרניום הלימוני דווקא לכוס קפה שחור – מומלץ לנסות! מן העלים מכינים שמן מזוקק שאותו מוסיפים לבשמים, סבונים ומוצרי קוסמטיקה אחרים.

הלואיזה, הלימונית והגרניום הלימוני הם כולם צמחים עמידים ונוחים לגידול ביתי, המתאימים לאדנית. שלושת הצמחים הללו ניתנים לשילוב בעציץ או באדנית אחת, מאחר והתנאים הדרושים לגידולם דומים – אור רב, חום והשקייה תכופה (פעם ביומיים לערך). שלושת הצמחים הללו מתאימים לחליטת תה ריחנית וטרייה, ועליהם מתאימים גם לייבוש ושומרים על ריחם וסגולותיהם לאורך זמן. צמחים אלו מתאימים במיוחד למי שמרבים בשתיית חליטות, וכן למי שמעוניינים להוסיף טעמים וריחות חדשים ואקזוטיים לתבשילי ירקות, מרקים ומרקחות במטבחם.

לרוויה ולבריאות!